נלכדים ברשת.

השבוע חזרה ביתי (בת 12.5)  מבית הספר נסערת וכועסת. שאלתי לשלומה ולפשר הדבר. היא ענתה שילדים מצלמים ילדות שונות באמצעות הפלאפונים ומעלים את התמונות לרשתות החברתיות  ללא ידיעתן וללא רשותן.

תחושות לא נעימות כוננו בתוכי, בעבר ההורים היו מעורבים יותר בחיי ילדיהם,  ידעו מי חבריהם. היום  עם הרשתות החברתיות יש להם אלפי חברים. ההורים פחות מעורבים בנעשה בחיי ילדיהם ועל כן לא תמיד יכולים לדעת האם אלו חברים אמתיים.

היום פנים עלומות כותבות מילה ברשת, מילה שפוגעת ב"חברים". מילה שכל מטרתה להטריד, להשמיץ, להפחיד. ואנו ההורים עומדים לעתים חסרי אונים ואיננו יכולים להגן על ילדנו ממילים אלו. אנו יכולים לנסות להגיע למקור הרעה, אך אז תפתח הרעה ממקום אחר. איך אדע? היכן הגבולות?  אני יודעת שהכדור עבר אליי במה שקשור לחיזוקה של ביתי. כל שאני יכולה לעשות הוא לתת לה כלים לנתב דרכה ברשת הכל כך מסוכנת, כלים להיות חזקה ולצמח שריון. בנוסף אני יכולה לתת לה תחושת ביטחון לבוא ולשתף באם נתקלה בהערות פוגעניות וכדומה וללמדה להבין שלא בכל מילה יש ערך ולעתים מילים טיפשיות, אוויליות נזרקות כך סתם לעולם. לרוב הם מונעים מכעס, תסכול, קנאה או נקמה. בניגוד למילה הדבורה, המילה הכתובה נשארת לעולמי עלמים ברחבי הרשת. לעתים הילדים אינם מודעים לחומרת מעשיהם ועושים זאת מתוך שעמום, כשהמטרה היא הרצון לקבל תגובה או מתוך לחץ המופעל עליהם מהחברה.

"יש לבנות אצל הילדים מודעות ויחס נכון לעולם האינטרנט. ילדים בכל גיל זקוקים להשגחה ולתקשורת טובה, אך האופן בו הם נעשים נקבע על פי גיל הילד ומצבו".

מקורות:

הורות בעידן האינטרנט

http://www.netivei-reshet.org/parent/topics